"והיה אם ישאלו"


בס"ד
תמונת דמותו של אבי
סף המאה העשרים ואחת הזמן מאץ והמלאכה מרובה.

חשוב להשלים את תמונת דמותו של אבי.

השואה מהלכת אימה על בד הציור.

מאיימת בצילה על הדמות ההולכת ונרשמת.

בחלל מתנגנים צלילים שהתהוו לפני עשורים.

הצלילים רועמים בלב ומעיבים.

הדמות עולה ומתגבשת באטיות וברעד המכחול.

קו ועוד קו, כתם צבע ועוד אחד.

כך היא תופסת מקומה הראוי במרכז.

מאיימת בצבעוניותה על הרקע הקודר.

סיפור חיים מלא של אדם יקר מאד.

כבר בחושי הילדותיים ובדמיוני הפורה, נתפס אבי בעיניי כאישיות ייחודית רב גונית מסתורית וחופנת סוד. אבא מיוחד מכל האבות האחרים שהיכרתי סביבי. אישיות תבונתית כריזמטית ודומיננטית, הפורצת מתוך גוף צנום ושברירי שחדל מלגדול טרם עת. מבט עיניו החד והחודר והשפה העשירה שנבעה מפיו הפכוהו לאדם נערץ על ידי הסובבים אותו. הוא היה כתובת קבועה לעצה ובקשת עזרה. אבא ידע להקשיב לבעיותיהם של רבים לתמוך ולנחם. אך לספר את אשר בנפשו לא חפץ. לא רצה לשתף אפילו את הקרובים אליו. כאילו היה אומר "הכל אצלי בסדר, הכל תחת שליטה". רק לעיתים נדירות פרצו זיכרונות החוצה כאילו מתריסים בפניו "גם לנו יש מקום בהוויתך". מילים בודדות, סיפורים שסופרו באקראי, זיכרונות שצפו ועלו, תמונות דהויות של בני משפחה שכבר אינם, מסמכים מאובקים במגרה התחתונה של הארון, אישרו את אשר חשתי. אבי אצר בתוכו זיכרונות מעיקים המאיימים לפרוץ לחיינו ולערער אותם. אני חשתי אך החרשתי. לא שאלתי, לא פתחתי את ליבי לאותם זיכרונות אשר יאפשרו לגבש תמונת דמות שלמה.
גם כשבגרתי אצה הדרך. כמעט בלי הבט אחור ובלהט העשייה נתעמעמו דברים ומצאו מסתור בתת מודע . אבא הלך מאיתנו בשתיקה אילמת . עכשיו הזמן לנסות לשחזר ולתעד את דמותו ואת דרכו. מסלול חייו משמש לנו אבן יסוד. דמותו תשמש מופת וציון דרך לילדיו נכדיו והבאים אחריהם.

אורה גרינוולד-אנוש

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה