הזדמנות שניה

כשהיינריך בן השלוש עשרה נקרא לתורה בפעם הראשונה במרץ 1940 . כבר היה אדם בוגר עתיר ניסיון חיים. בגרות אשר נכפתה עליו מספר חודשים לפני כן בפרוץ מלחמת העולם השנייה, כאשר צבא הרייך השלישי נכנס לפולין ולצכוסלובקיה השכנה. בודפסט, בירת הונגריה, מקום מגוריו של היינריך היה עדיין מקום בטוח יחסית. המשטר ההונגרי היה אומנם מקורב לגרמנים אך עדיין לא היה כפוף למרותם.

     את יהודי הונגריה, 2 מליון במספר, ניתן היה לחלק ל אורתודוקסים ולנאולוגים, אך אלו וגם אלו חשו עצמם כהונגרים לכל דבר. הם גילו נאמנות לארצם, דיברו בשפה ההונגרית באדיקות רבה ובתמורה זכו לשוויון זכויות במשך דורות. אך מסורת זו של סובלנות כלפיהם לא שרדה את הרוחות הנוראות אשר החלו לנשוב באירופה. יהודי הונגריה, שלא כיהודים בקהילות אחרות באירופה, לא גורשו עדיין אך עד מהרה הפכו לאזרחים סוג ב'. היינריך הצעיר לא יכול היה להמשיך בלימודים פורמאליים. במקום זה הוא נאלץ לעזור למשפחתו שהייתה שרויה במצוקה. אביו נלקח למחנה עבודה, אחיו הבכור יחזקאל מרדכי, שהיה פעיל ציוני, אף הוא נלקח לעבודה. כאשר נכנס הצבא הגרמני להונגריה ב- 1944 והחל לבצע את ה"פיתרון הסופי ". יהודי הונגריה נאלצו להיכנס לגטאות. מרת אסתר לבית רייך אם המשפחה לקחה את חמשת ילדיה הנותרים ומצאה מקלט בבית של משפחה נוצרית ליד מסילת הרכבת העירונית.
    
כשאר הילדים היהודים בתקופה קשה זו גם היינריך היה זה ששמר על הקשר עם המשפחה שנותרה בגטו. הוא, בהיותו קטן ממדים , זריז , ופיקח הצליח פעמים רבות להיכנס ולצאת מן הגטו והבריח תעודות מזויפות, אוכל , תרופות ובגדים , בתקווה להציל יהודים. אך בסתיו שנת 1944 נתפס ברחוב. אנשי הSS- שגילו אותו ביקשו ממנו להוריד את מכנסיו, תעודת הזהות לא עזרה הפעם שהרי אות הברית היתה טבועה בבשרו. הוא נלקח בו במקום והובל למחנה בגרמניה מבלי להשאיר עקבות. היינריך בן השבע עשרה לא שב אל משפחתו. הבן השני שעקבותיו לא נודעו שהרי את הבכור לקחו לעבודה ולא שמעו ממנו מזה ימים רבים. את הנר הראשון של חנוכה ניסה היינריך להדליק בקרון המוות בדרך לברגן בלזן.
    
על הזוועות וחוסר האנושיות בברגן-בלזן לא שמעתי מחיים (היינריך) שהרי הוא העדיף שלא לדבר על כך. את הגהנום שעבר שם אני יכול רק לתאר לעצמי מספורים ששמעתי מבן דודי המנוח ג'ו קטיי שהיה רופא צבאי אמריקני שלקח חלק בשחרור מחנה דכאו ב- 1945 . ג'ו חזר מוכה הלם וזמן רב לא התאושש ממה שראו עיניו שם הוא הרבה לספר ולתאר את מה שגילו הוא וחבריו כאשר הגיעו למחנה דכאו. סדקים נפערו באמונתו סדקים אשר עד יום מותו לא התאחו.

היינריך שרד את ברגן בלזן. אך רבים מהיהודים במחנה לא נשארו בחיים. בין הנספים הייתה גם ילדה קטנה מהולנד בשם אנה פרנק. בן שמונה עשרה היה הינרייך כאשר יצא לחופשי נחוש באמונתו החליט למצוא את משפחתו. אחד הדברים שנשארו חרוטים בזכרונו היתה ההבטחה שהבטיחו בני המשפחה רגע לפני שנפרדו להיפגש בארץ ישראל.

היינריך נלקח ע"י ארגוני הצלה יהודיים למחנה בצרפת. יחד עם פליטים רבים ניתנה לו האפשרות לחזור להונגריה או לצאת לארה"ב או קנדה. הוא בחר ללא היסוס לעלות לארץ ישראל בעזרת עליית הנוער. היינריך נשלח לקבוצת יבנה. הוא ויתר בשמחה על שמו הגרמני היינריך נקרא מעתה חיים ישראל אנשל. חיים הצטרף לאצ"ל ( ארגון צבאי לאומי ) ולחם על הזכות לחיים במדינה יהודית עצמאית. בקבוצת יבנה הוא פגש בנערה יפהפייה, גם היא מילדי עליית הנוער, שעלתה לארץ מרומניה ללא משפחה. גורלו נקשר בגורלה והם התחתנו בפברואר 1948. כאשר נודע לו שהוריו נשארו בחיים הוא החל לעבוד עבודת כפיים, כדי להכשיר את הקרקע לקראת בואם. כשעלו לארץ ישראל יחד עם חמשת האחים הנותרים התברר שאחד מהם נעדר. חיים ניסה בכל האמצעים העומדים לרשותו לברר מה עלה בגורלו של אחיו, יחזקאל מרדכי, אך עקבותיו לא נודעו עד עצם היום הזה.

שלוש שנים לפני הכרזת העצמאות. כאשר המחתרות הפכו לצה"ל. חיים לחם בקרב על פלוג'ה כיום קריית גת . לחיים ושרה נולדו שתי בנות ובן. חיים המשיך את עבודתו במסגרת צבאית ושינה את שם משפחתו לשם עברי אנוש, אשר הלם את אישיותו להפליא, שהרי אנושיותו הייתה ידועה לכל. הוא הגיע לדרגת סגן אלוף. במסגרת שרותו הצבאי עסק בתפקידים מגוונים מטבח עד מפקד יחידה, וראש אכ"א פרט. אחד הרגעים המאושרים בחייו היה כאשר זכה להיות מראשוני החיילים שהגיעו לכותל המערבי המשוחרר ב- 7 ביוני 1967 . סא"ל חיים אנוש ( ידוע כאנצ'י) הפך לקצין העיר של ירושלים המאוחדת.

זכיתי ללמוד רבות מחיים ולגבי הוא היה סמל היהודי הנצחי המאמין. בשנת 1999 החליטה אשתי אורה, שתחיה, ללמוד את למודי הדוקטורט שלה בתוכנית מיוחדת לחינוך דרך אוניברסיטה בבודפסט הונגריה. כך ניתנה גם לי הזדמנות להכיר את שורשיו של חיים. טיילנו ברחובות בודפסט ביקרנו בבית הכנסת אשר בו נהג חיים להתפלל עם משפחתו, בית הכנסת היה סגור כיוון שהיה בשיפוצים. לנוכח השער הנעול והמקום העזוב חשנו צביטה עזה בלב.
אורה אשר הבינה את השפה ההונגרית המדוברת, ואף ידעה לדבר באופן שוטף, לא הייתה מסוגלת לקרוא את השלט הכתוב על קיר בית הכנסת. בהתרגשות רבה פנתה לזוג שראתה באקראי ברחוב וביקשה מהם שיקראו לה את הכתוב. הזוג, מבולבל קמעא, קורא במהירות את הכתוב וממהר לדרכו בעוד אורה שהבינה את הכתוב מתישבת על מדרגות בית הכנסת ופורצת בבכי מכאן נלקחו 2000 יהודים למחנות ההשמדה "לפתע פונה אלינו אישה זקנה היושבת במרפסת בבניין שממול היא קוראת בהונגרית ואומרת אני יודעת למה את בוכה אני ראיתי איך לקחו אותם מכאן. ניסינו לאתר גם את האנשים שעזרו למשפחתה וזאת בעזרת כתובת שהצלחנו לברר מאבא. המשפחה שחיה עתה בדירה קיבלה אותנו בחמימות ואף הרימה איתנו כוסית. "לחיים".
חיים אומנם לא סיפר על קורותיו במחנה ההשמדה, אך הרבה לספר על ילדותו שלפני השואה בבודפסט. נוכחנו לדעת עד כמה דייק בסיפוריו על עיר יפה ותרבותית זו. סגירת המעגל היתה בקיץ 2002 , אורה ואני חזרנו לבודפסט. לאחר שעמדה בפני פרופסורים, אנשי שם הונגרים, והגנה בהצלחה על התזה שלה. היא קבלה את התואר הנכסף . אורה קיבלה הזדמנות שנייה. (היא קיבלה מה שנמנע מאביה 60 שנה קודם לכן השלמת השכלה).
פורים תשס"ה - חותני היקר חיים אנוש הלך לעולמו, ביום פורים בו נאמר ליהודים הייתה אורה ושמחה, יום זה ייזכר אצלי כיום אשר עצב ושמחה מעורבים בו. עצב רב על האובדן שלנו, שמחה על כך שחיים שרד את המכשולים הרבים והוריש לנו את המסורת וכוח האמונה אשר בזכותה אנו קיימים.

ברוך גרינוולד
י'ז אדר ב' תשס"ה.

אין תגובות:

פרסום תגובה